לכל יזם שמחליט לצאת למסע האתגרי, להרפתקה של הקמת חברת סטארט אפ יש חלום. כמו כל החלומות, גם אלה של הסטארט אפיסטים מגוונים ולעתים פרועים. לא יתכן יזם שעוזב חוף מבטחים ויוצא לגלות את הלא נודע בלי חלום.
ישראל מבורכת בחולמים וחולמות שכאלה. רבים מהם אנשים בעל רקע טכנולוגי, שחלומם הוא לא רק לעשות כסף (זה לא יזיק) אלא הרבה יותר מזה: להשפיע על העולם – to make a difference. בשל המסלול שעוברים צעירים וצעירות בארץ, רובם מגיעים לשלב היזמות בגיל יחסית מתקדם, לאחר התנסות צבאית ואולי אפילו טיול של שנה במקומות אקזוטיים, בהם לקחו לעתים סיכונים פיזיים לא מבוטלים. בעקבות זה, היזם הישראלי הממוצע הוא יחסית "מיושב".
תוצאות היזמים הישראלים וחלומותיהם מרשימות מאד. ההייטק הישראלי מקבל ציונים גבוהים והופך להיות נושא ל-benchmarking של מדינות אחרות. יבולם לא יאכזב גם בעתיד, אם האקו-סיסטם שכה הצליח עד היום ישכיל להמשיך להתאים את עצמו למציאות החדשה, שבה משקיעים יותר רגישים לסיכונים, בייחוד בהשקעות בנושאים בהם נדרשת נשימה ארוכה, כגון מדעי החיים וטכנולוגיות קלינטק חדשות.
אולם תחום ההיי טק זוכה לעתים קרובות לביקורת נוקבת על מה שמכונה "תרבות האקזיטים", למשל הרצון לממש בזמן קצר יחסית מכירה של החברה הצעירה לגורם אחר. הביקורת, שמקורה בעיקר בגורמים ישראלים, נקלט בדו"ח שפורסם באוגוסט 2010 ע"י אקדמיה ניו-יורק למדעים והוכן עבור ממשלת רוסיה. על ישראל נאמרים בדו"ח דברים נפלאים, אך בהתייחסו לסיכונים של ההיי טק הישראלי נכתב: "הסטארט אפים הישראלים חשופים לסכנת השתלטות או רכישה ע"י חברות בינלאומיות גדולות יותר ומאורגנות יותר".
ובכן, מתברר ש"סכנת ההשתלטות" אינה בכלל סכנה, אלא הישג. החודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דו"ח מאלף על מחקר ופיתוח של חברות בינלאומיות בישראל
(http://it.themarker.com/tmit/article/15026). מהנתונים המוצגים בדו"ח אפשר להסיק שלאותן חברות בינלאומיות שרוכשות חברות ישראליות צעירות תרומה משמעותית ליצירת מקומות עבודה איכותיים, להגדלת הייצוא הישראלי, ובכך לצמיחת המשק הישראלי.
הדו"ח מביא נתונים לשנים 2006 ו-2007 ומסכם ש"יצוא המו"פ של חברות ישראליות בבעלות זרה הסתכם ב-2.6 מיליארד דולר בשנת 2007, יותר מ-85% מכלל יצוא המו"פ העסקי במשק". באותה שנה, חברות אלה העסיקו כ-27,000 עובדים.
ההשתלבות של חברה צעירה בתוך חברה בינלאומית הינה ברכה למשק הישראלי. חברות כמו SAP או HP שהתחילו מרכישת חברה בודדת ומוצלחת, התפתחו למרכזי מו"פ עם מאות ואלפי עובדים ומהווים דוגמא לחברות אחרות שפותחות ב"ציד" אחרי טכנולוגיות וחברות, שמתאימות לאסטרטגיה העסקית שלהן. על פי נתונים של משרד התמ"ת- המטה לקידום השקעות, קרוב ל-300 חברות זרות הקימו מרכזי מו"פ בישראל. שתי דוגמאות טריות הן הרכישה של חברת Tegrity הישראלית ע"י חברת McGraw-Hill Education, שפותחת מרכז פיתוח בארץ על בסיס הרכישה. דוגמא נוספת היא הרכישה של חברת Provigent ע"י חברת Broadcom, שבכך מחזקת את נוכחותה בישראל.
ובכן, למה צריך לשאוף סטארט אפ ישראלי? יש להניח שרבים מהיזמים יוצאים לדרך כשחלומם הינו להקים חברה ישראלית גדולה ומצליחה, שתעסיק אלפי עובדים. יתכן שאף ראוי להציב יעד לאומי שיתמוך בחלומם ובמשקיעים עם אורך הנשימה שנדרש לכך.
אולם במקביל, הנתונים מוכיחים ללא סייג, שיש להריע לכל סטארט אפ שנמכר לחברה בינלאומית ובכך מחזק את הכלכלה הישראלית.
